בריאות בבולגריה
מערכת הבריאות בבולגריה עברה תהליך רפורמה מורכב וממושך מאז תחילת שנות התשעים. כלווין לשעבר של ברית המועצות, המדינה ירשה את מודל סמשקו, מערכת המאופיינת במונופול של המדינה, תכנון מרכזי ומימון. במבנה זה של התקופה הקומוניסטית, לא היו מבנים פרטיים למתן שירותי בריאות, לא ביטוחי בריאות, והמערכת מומנה ישירות מתקציב המדינה, שולמה עבור תחזוקה, נגישה אוניברסלית, וחופשית עבור חולים.
המעבר ממערכת מיושנת זו החל בשנת 1999. במהלך שנות התשעים, שיטות רפואיות פרטיות התרחבו במקצת, אך רוב הבולגרים הסתמכו על מרפאות ציבוריות מהתקופה הקומוניסטית, תוך תשלום מחירים גבוהים עבור טיפול מיוחד. במהלך תקופה זו, מדדי הבריאות הלאומיים החמירו בדרך כלל ככל שהמשברים הכלכליים הפחיתו באופן משמעותי את המימון לבריאות.
המבנה של מערכת הבריאות המודרנית
תוכנית הרפורמה בבריאות שלאחר מכן הציגה ביטוח בריאות חובה לעובדים באמצעות קרן ביטוח הבריאות הלאומית (NHIF). מאז שנת 2000, ה- NHIF שילם חלק גדל בהדרגה של עלויות הבריאות העיקריות. עובדים ומעסיקים משלמים אחוז גבוה והכרחי של משכורות, במטרה להפחית בהדרגה את התמיכה הממשלתית בבריאות. לביטוח בריאות פרטי יש תפקיד נוסף.
המערכת גם בוזרה על ידי הפיכת העיריות לאחראיות על מתקני הבריאות שלהן, ובשנת 2005 רוב הטיפול העיקרי הגיע מרופאים פרטיים. גם חלוקת התרופות הייתה מבוזרת.
מגמות תמותה ומחלות
בולגריה הייתה השלישית בתמותה באירופה, עם 708 ל-100,000 תושבים בשנת 2015. ארבעת האזורים האירופיים עם שיעורי התמותה הגבוהים ביותר ממחלות של מערכת הדם היו כולם בבולגריה. בתחילת שנות האלפיים, הסיבות הטבעיות העיקריות למוות היו מחלות לב וכלי דם (המתבטאות בדרך כלל בשבץ), סרטן ומחלות נשימה.
במדינה יש שיעור נמוך מאוד של נגיף הכשל החיסוני האנושי (HIV). למרות שבשנת 2003 שיעור ההיארעות המשוער היה פחות מ-0.1% מהאוכלוסייה, בתחילת שנות האלפיים גדל מספר הדיווחים על מקרים חדשים מדי שנה. בשנת 2005 דווח כ-86 מקרים חדשים, והביאו את הסכום הרשמי לכ-600, ו-58 מקרים חדשים דווחו במחצית הראשונה של 2006. בשנת 2010 היו 1,160 אנשים עם HIV.
על פי הסקר שנערך על ידי מדד צרכני הבריאות האירופי בשנת 2015 בולגריה הייתה בין המדינות האירופיות בהן דווחו תשלומים לא רשמיים לרופאים.
קיבולת בית החולים
בתחילת שנות האלפיים, מערכת בתי החולים צומצמה באופן משמעותי כדי להגביל את ההסתמכות על בתי חולים לטיפול שגרתי. חברות צפויה באיחוד האירופי (2007) הייתה מניע מרכזי למגמה זו. בין השנים 2002 ל-2003, מספר המיטות בבתי החולים הצטמצם ב-56% ל-24,300. עם זאת, קצב ההפחתה הואט בתחילת שנות ה-2000; בשנת 2004 פעלו כ-258 בתי חולים, לעומת המספר האופטימלי המשוער של 140.
- ה- NHIF משלם בהדרגה חלק גדל של עלויות הבריאות העיקריות.
- מעסיקים ועובדים משלמים אחוז גבוה יותר של משכורות.
- לביטוח בריאות פרטי יש תפקיד נוסף.
כתבה זו נכתבה בסיוע בינה מלאכותית על סמך מספר דיווחים חדשותיים, ונבדקת על ידי העורכים שלנו בהתאם לעקרונות העריכה שלנו. סטנדרטים מערכתיים · טיפים ויצירת קשר
תגובות 0